בע"ה
כו' מנחם אב, תשע"ט
27.08.19
שומרי העץ הלא נודעים
שלום לכולם.
אני מקווה שהפוסט הזה יגרום לכם להסתכל בצורה שונה במעט על עבודה בעץ ועל העולם סביבכם בכלל.
ניסיתם לחשוב פעם איך זה שיש עצים שלאחר שנכרתים נשמרים טוב יותר ויש כאלו שנרקבים או הופכים להיות נבובים מרוב תעלות ומחילות שנחפרות על ידי חרקים? דרך אגב- בעיקר הזחלים של אותם חרקים הם "השודדים" את העץ.
ובכן שתי הנחות יסוד אותן למדתי ומצאתי נכונות הן:
-
כל עוד העץ ירוק הסבירות היא שהוא נקי מנגיעות מזיקים.
-
לעצים שנכרתים בחורף (רק חורף) סיכוי גדול יותר להישאר נקיים מנגיעות או לפחות לסבול פחות מנגיעות בהשוואה לעצים הנכרתים באביב-קיץ-סתיו.
ההסבר לשתי ההנחות הללו פשוט-
-
עצים ירוקים שומרים של מטבוליזם פנימי שחלק ממנו הוא מנגנוני לחימה במזיקים, כדוגמת השרף.
-
המזיקים הרבה פחות פעילים ומתרבים בחורף ולכן מרגע שהעץ נכרת ועד שהוא הופך להיות זמין לחרק הוא הרבה פחות "טעים", כלומר אחוז המים יורד ונראה שרקמת העץ מאבדת מהמרקם ומהערך התזונתי שלה.
בכל מקרה מדובר על הסתברויות ולכן, לדוגמא, גם עץ שייכרת בשיא החורף עלול בסוף הקיץ להיות מזללה לחרקים.
עד לכאן עובדות יותר מוכרות.
עכשיו שאלה- איך זה שבעצים שנכרתים בשיא הקיץ (שיא פעילות החרקים) נותרת ליבת העץ נקייה מכל נגיעות? לא מדובר על עצים שפחות מועדים לפורענות (למשל "טיק בורמזי" שעשיר בשמן) אלא על עצים פגיעים ואפילו מאד, למשל- שיטה, ברוש.
ובכן, התשובה טמונה לרוב בתווך שבין הקליפה בחיצונית (Outer bark) לפנימית (Phloem או Vascular Cambium) והשאלה היא מי משתלט מוקדם יותר על התווך הזה.
צריך להבין שמתחת לקליפה החיצונית מצויה רקמה חיה שמובילה חומרי מזון לאורך העץ ולכן מהווה אתר בעל ערך גבוה תזונתי גבוה לכל דיכפין.
וכאן חוזרת השאלה- מי משתלט ראשון או מי משתלט יותר.
בהרבה מיקרים בטבע, ובכלל כך גם בגוף שלנו, התוצאה הסופית הנכרת לעין היא שיווי המשקל שנוצר בין אוכלוסיות שונות של בעלי חיים או העליונות של בעל חיים אחד על פני בעל חיים אחר.
לדוגמא- יין.
אם פטריות תהיינה "המנצחות" בתחרות על המשאב שנקרא מיץ ענבים מתוק ועסיסי, נקבל יצירת כוהל (אתנול) במיץ הענבים, או בשפתינו- יין.
לעומת זאת, אם חיידקים יהיו המנצחים בתחרות על אותו מיץ ענבים, נקבל חומץ ("חומץ בן יין"), בדיוק כמו שחיידקים יודעים להפוך מלפפונים למלפפונים כבושים/חמוצים.
דרך אגב- יכול להיות שדריכת הענבים, שהתבצעה בעבר ברגליים יחפות, סייעה להעשרת מיץ הענבים בפטריות...!
בימינו, מוסיפים את הפטריות למיץ הענבים לפני שהמיץ נכנס למיכלי התסיסה בצורה של אבקת שמרים.
ומה בעניין העץ?
ובכן, אם פטריות תשתלטנה על התווך שמתחת לקליפה, הסבירות לנגיעות חרקים, או כל נגיעות אחרת, צונחת כמעט לאפס. הן פשוט חוסמות גישה של מזיקים אחרים לתוך העץ.
יותר מכך- הפטריות צורכות את המים מהעץ ובכך מזרזות את ייבושו, ללא פגיעה (לפחות לא כזו שאני זיהיתי) בעץ עצמו. הקליפה הופכת נוחה לניתוק והסרה ועץ תחתיה שמור.
מדהים, לא?
שתי הערות:
1. לא מדובר על פטריות בדוגמת כובע ורגל אלא מיני עובשים שונים (שהם גם סוג של פטריות).
2. (בעקבות תגובתו של יובל איתן שדייק את הנתונים)- נגיעות מתקדמת של העץ בעובש עלולה להוביל לריקבון מלא של העץ. נתונים סביבתיים של חום ולחות באוויר יזרזו תהליכי רקבון של העץ, לכן חשוב "לתפוס" את העץ כאשר הנגיעות מוגבלת לאיזור הקמביום.
כל טוב ובשורות טובות.
אסף
